Make your own free website on Tripod.com

ב" מסע בעקבות האהבה " הגעתם גם לשפתו המופלאה של הטבע.

 

הקטעים המוצגים לפניכם, לקוחים מתוך תקליטור מט"ח, "השפה המופלאה של הטבע " (כל הזכויות שמורות למט"ח )

בחרנו להציג בפניכם 3 נושאים עיקריים, שנראו לנו מתאימים ביותר לנושא ומעניינים ביותר. במידה ותרצו להרחיב, תוכלו לצפות בתקליטור השלם המכיל קטעים נוספים,  בהזדמנות אחרת.

 

עליכם לבחור שני נושאים מתוך שלושת הנושאים. בסיומו של כל נושא עליכם לבצע משימה, שימו לב להנחיות.

 

 

 

א.טעימים ומפתים

 

מנחת החיזור של הפרפור

 

  איך אפשר למשוך את תשומת הלב של הנקבה, אחרי שבחר בה המחזר להיות אם לצאצאים שלו? כדאי להביא לה מתנה, ובמיוחד מתנה שהיא גם טעימה! ואכן, זכרים של בעלי-חיים רבים מבצעים "האכלת חיזור".

הפרפור לוכד בדרך מיוחדת את הדגים שהוא אוכל. הוא מרפרף מעל מקווה מים, עד שהוא מבחין בדג שוחה. אז הוא צולל היישר למים ולוכד את הדג במקורו החד. חלק מהדגים ימצאו את דרכם אל קיבתו, אך חלק יוגשו לזוגתו כמנחת מזון. כך הזכר מציג לנקבה את יכולתו כדייג מוכשר, המסוגל לדאוג לה ולצאצאיה. ויש בזה עוד תועלת: מנחת המזון היא גם תוספת אנרגיה, החשובה לנקבה כאשר היא תגדל  את הדור הצעיר.

 

אכן, מה נאמר, הדרך אל הלב עוברת דרך הצלחת...

 

 

על השיפוד

 

 גם החנקן מביא לנקבה מתנות מזון, אך הוא מציג אותן בדרך שונה לחלוטין. החנקן ניזון מבעלי-חיים שונים: חרקים, זוחלים קטנים, עכברים או ציפורים קטנות שהוא לוכד. את הטרף שהוא אינו אוכל מיד, הוא משפד על כל דבר חד בסביבה: קוצים של עצי שיטה ותמר או צמחים קוצניים אחרים, ואפילו על גדר תיל.

 

  בעונת הרבייה, הזכר מרבה לשפד פריטי מזון במקומות בולטים לעין, המושכים את תשומת לבן של הנקבות. הכמות של "שיפודי" החנקן מעידה על טיבו של הזכר ועל איכות הטריטוריה שלו. וכצפוי, התברר כי נקבות החנקן מעדיפות זכרים שיש להם מזון משופד רב.

 

 

ארוחה רומנטית

 

 גם הדרך אל לבם של בני-האדם  עוברת דרך המטבח, ולכן בהחלט כדאי להיות בשלן או בשלנית טובים. ואם לא מצליחים?  תמיד אפשר להזמין את בת-הזוג או את בן-הזוג לארוחה רומנטית, בבית או במסעדה באווירה מיוחדת.

 

חשבו: האם אין המסרים והמטרות דומים למנחות המזון של הפרפור ושל החנקן?

 

 

 

 

 

 

משימה א'

 

מתנות ומנחות

 

1. הסבר את המשפט : "הדרך אל הלב עוברת דרך הצלחות........."

  האם אתה מסכים עם דעה זו? האם זה נכון גם לגבי בעלי החיים ? הסבר.

2. הבא דוגמאות מתוך הקטעים על מנחות המזון של הפרפור והחנקן , המלמדות על המסרים והמטרות של מנחות המזון .

 

לכל המתעניינים מקורות מידע נוספים

 

1. החי והצומח של ארץ ישראל - אנציקלופדיה שימושית מאוירת. עורך ראשי: עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 6 - עופות. עורך: עזי פז. 1986. פרפור עקוד. עמוד 304. משפחת החנקניים, חנקן. עמוד 412.

2. נקבות מעדיפות שיפודים. ראובן יוסף. טבע וארץ, 247.  1992.

3. צפרי אגדה. עמוס בר. הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד. 1997. חנקן גדול. עמוד 82.

4. פרקים בהתנהגות בעלי חיים. דפנה לב-ינאי ויוסף טרקל. הוצאת המרכז להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים. 1997. האכלת חיזור. עמוד 112.

5. תצפיות בשלדגים. יוסי אשבול. טבע וארץ. כ"ד: 4. 1982.

 

 

 

ב.מראה קול וריח

 

קרא היטב את הקטעים שנושאם מראה, קול וריח, כדי שתוכל לענות על השאלות בסוף הקטעים.

.

 

 

במהלך החיזור זכרים ונקבות בוחנים אלה את אלה. הזכרים בוחנים את המצב הרבייתי של הנקבות ומציגים בפניהן את תכונותיהם ואת כישוריהם.

בכל מין של בעל-חיים הזכר מפגין ומציג לראווה את הצד הייחודי שלו: צבעים מרהיבים, קול עמוק, מעוף ראווה, טריטוריה עשירה במזון או במקומות קינון וכדומה. תצוגות הראווה האלה מעידות על טיבו של הזכר המציג. הנקבה בוחנת את הזכרים המציגים לפניה ובוחרת מהם את הגדול, את החזק או את הצבעוני ביותר. זהו הזכר שיהיה האב המוצלח ביותר לצאצאים שלה.

 

.

חיזור צבעוני

 

יופיו של הטווס

 

  הטווס הזכר הוא דוגמה מרהיבה ליופי ולפאר: צבעיו מגוונים ומזהירים בברק מתכתי, נוצות זנבו מקושטות בכתמי צבע דמויי עיניים, ועל ראשו ציצית נוצות מרהיבה.

 

בזמן החיזור אחרי הנקבה, הטווס פורש את זנבו כמניפה ומרטיט את נוצותיו. כאשר הנוצות מתחככות אלה באלה, הן משמיעות רעש ואליו מתווספות קריאותיו הרמות של הטווס.

 

אכן, זוהי תצוגה מרהיבה של צבעים וקולות, המעבירה מסרים רבים: פרישת הזנב הגדול והרעדתו מעידים על כוחו הרב של הזכר. גודלו של הזנב מעיד על גיל הטווס ועל מידותיו. נוצותיו החלקות והמבריקות וצבעיו החזקים, המודגשים על ידי ה"עיניים", מעידים על בריאותו הטובה. כל המסרים האלה מסייעים לנקבה לבחור אב מוצלח לצאצאיה: חסון, בוגר, מנוסה ובריא.

 

אבל, שימו לב! תצוגת החיזור המפוארת חושפת את הטווס לעיני טורפים. אם כך, ליופי עלול להיות מחיר כבד...

 

עקרון ההכבדה

 

 הטווס, המחזר אחרי הנקבות בעזרת זנבו המפואר, צבעיו המרהיבים הבולטים למרחק וקולו הרם, חושף את עצמו לטורפים. נוסף על כך, הזנב הארוך מקשה על תנועתו ועל תעופתו.

 

האם בכך שהטווס מסכן את עצמו הוא גם מעביר מסרים חשובים? החוקר הישראלי, הפרופסור אמוץ זהבי, ניסח ופיתח את "עקרון ההכבדה", הנותן הסבר לתופעות מסוג זה. על פי עקרון זה, תכונות המסכנות את בעליהן, מעבירות מסר: "אני כל כך מוצלח (מהיר, חזק וכדומה) ולכן אני יכול 'להרשות לעצמי' להסתכן".

 

 כך, למשל, ככל שההכבדה גדולה יותר הזכר מצליח לשכנע ביתר קלות נקבה לבחור בו כאב לצאצאיה.

 

 

צבע מן הטבע

 

 תקשורת חזותית בעולם החי קיימת גם בזכות רבגוניות הצבעים של בעלי-החיים והצמחים. צבעי הנוצות של הטווס הם דוגמה מרהיבה לשלל הצבעים, הבוהקים בברק מתכתי. צבעים כאלה מכונים בשם צבעים פיסיקליים, והם נוצרים בגלל מבנים בעלי צורות מסוימות בנוצות, בקשקשים או בעור, הגורמים לשבירת האור, לפיזורו ולהחזרתו. הזווית של החזרת האור אל עיני המסתכל משתנה בכל פעם שבעל החיים נע וקובעת את הצבע שרואים. ואכן, עושר של צבע יש בטבע...

 

 

מקורות מידע נוספים

 

1. טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה. אמוץ ואבישג זהבי. הוצאת החברה להגנת הטבע. 1996.

הצבי, הזאב וזנבו של הטווס. עמוד 1. בחירת בן זוג. עמוד 31.

2. לקסיקון דביר לזואולוגיה. מנחם דור. הוצאת דביר. 1987. טוס הודי. עמוד 264.

3. תצפית על בעלי חיים. דסמונד מוריס. ספרית מעריב. 1992. מצגי חיזור. עמוד 189.

4. פרקים בהתנהגות בעלי חיים. דפנה לב-ינאי ויוסף טרקל. הוצאת המרכז להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים. 1997. בחירת בן הזוג האידיאלי. עמוד 107.

 

 

סרנדה לעת ליל

 

  כל מי שהזדמן בלילה לגדות נחל או ביצה, זוכר בוודאי את "מקהלת" קרקורי הצפרדעים. ועל מה כל הרעש? על מציאת בת-זוג, כמובן.

 

כל הזכרים מכל המינים משמיעים את קולם יחדיו ומעבירים מידע על נוכחותם. וכיצד הנקבה תזהה את בן-מינה בין כל המקרקרים? מסתבר שלכל מין של צפרדעים יש קרקור ייחודי משלו. הנקבה מגיבה רק לקרקורי הזכרים בני מינה ולא לקרקורי הזכרים האחרים.

 

וכיצד הנקבה מחליטה במי לבחור? איך היא מאתרת בחשכה זכר גדול ומוצלח, כזה ששרד זמן רב יותר מאחרים? קרקור הזכרים מושמע דרך תיבת תהודה. בדרך-כלל תיבות התהודה הן "שקיות" מתנפחות באזור הגרון או הלחיים. ככל שהזכר גדול יותר, תיבת התהודה שלו גדולה יותר, ולכן קולו נשמע עמוק יותר. נראה כי אצל הצפרדעים, הקול הוא כמעט הכול...

 

המסר הכפול של ה"קוקי"

 

 במרכז אמריקה חיה צפרדע ה"קוקי", שקיבלה את שמה בזכות קרקורה המיוחד. הזכר משמיע קרקור בן שתי הברות: "קו" ו"קי", ולכל אחת מהן יש תדירות שונה. ומה המיוחד בזה? את קריאת ה"קו" רק הזכרים מסוגלים לשמוע ואילו קריאת ה"קי" נקלטת רק באוזני הנקבות. כך, בקריאה אחת מורכבת, זכר ה"קוקי" מעביר מסרים אל שני נמענים שונים. המסר: "זכרים, התרחקו מכאן, יש כבר זכר אחד בשטח!" וגם המסר: "נקבות, התקרבו לכאן, יש כאן זכר!".

 

אכן, נסיך הביצה...

 

 

ד"ש עם שיר

 

 

 

 גם אצלנו, בני-האדם, שירים משמשים לחיזורים. הביישנים מוסרים ברדיו ד"ש עם שיר ואילו המחזרים הרומנטיים ביותר עומדים ומזמרים סרנדה מתחת לחלון אהובתם, וכל באי הרחוב שומעים כי הוא אוהב את הנערה וכי כדאי לכל שאר הגברים להתרחק ממנה. כל מה שנשאר לנערה (אם הוא מצא חן בעיניה), הוא לנשק את האהוב ולוודא שלא יהפוך לצפרדע...

 

 

 

 

 

 

 

מקורות מידע נוספים

 

1. סודות מעולם הצפרדעים. תמר רון. לדעת. כ': 2. 1990.

2. החי והצומח של ארץ ישראל - אנציקלופדיה שימושית מאוירת. עורך ראשי: עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 5 - זוחלים ודוחיים. עורך: אברהם ארבל. 1984. צפרדעים, צפרדע הנחלים. עמוד 208.

3. פרקים בהתנהגות בעלי חיים. דפנה לב-ינאי ויוסף טרקל. הוצאת המרכז להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים. 1997. תקשורת קולית. עמוד 49. טווח השמיעה. עמוד 199.

4. תצפית על בעלי חיים. דסמונד מוריס. ספרית מעריב. 1992.

מצגי חיזור.  עמוד 185.

 

 

 

אורות מפתים

 

מין אור מזין

 גם גחליליות מסוימות משתמשות בפיתיונות של אור. בדרך כלל, גחליליות משתמשות באיתותי אור בעת החיזור, על מנת למשוך בני-זוג. לכל מין של גחליליות יש דפוס איתות שונה ומיוחד רק לו.

 

בצפון אמריקה התפתחו גם גחליליות המנצלות את האיתות שלהן כדי ללכוד מזון: לאחר שהנקבה מושכת זכר בן-מינה ומזדווגת אתו, היא משנה את דפוס האיתות ומתחילה לאותת כמו גחלילית ממין אחר. זכרים מהמין האחר רואים את האיתות, טועים לחשוב שלפניהם נקבה בת-מינם המעוניינת להזדווג, מתקרבים ו... נטרפים.

 

 

 

 

 מקורות מידע נוספים

 

1. אור הגחליליות. רוני כהן. לדעת, כ': 9. 1990.

2. החי והצומח של ארץ ישראל - אנציקלופדיה שימושית מאוירת. עורך ראשי: עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 3 - חרקים. עורך: יהושע קוגלר. 1989. משפחת הגחליליתיים. עמוד 178.

3. פרקים בהתנהגות בעלי חיים. דפנה לב-ינאי ויוסף טרקל. הוצאת המרכז להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים. 1997. עמוד 35.

4. איך למה ומדוע? ספרית מעריב. 1988. מדוע הגחלילית מאירה? עמוד 58.

5. האנציקלופדיה לטבע לכל המשפחה. הוצאת מעריב. 1996. דגים מאירים וגחליליות. עמוד 147, 225, 276.

[

 

זכרים מתחרים

תקשורת בין צבאים

 

 

 

משיכה ריחנית

 

ריחה של הצבייה

 

  עדר של צביות חולף בטריטוריה של צבי בוגר. זוהי הזדמנות להפרות את הנקבות המיוחמות, המוכנות להזדווגות. אך כיצד יוכל הצבי לאתר אותן, בין כל נקבות העדר? כאן יש לתקשורת הכימית תפקיד חשוב ביותר.

 

 נקבה מיוחמת מדיפה ריחות אופייניים, והזכר קולט אותם באיבר חוש מיוחד, הנקרא "איבר יעקובסון". גם השתן שהנקבה מטילה מכיל חומרים ריחניים מסוימים, המצביעים על מצבה הרבייתי. כאשר זכר מאתר נקבה מיוחמת, הוא מתקרב אליה ומריח אותה. הוא מריח גם את השתן שהיא מטילה, ואחר-כך הולך בעקבותיה ומאותת לה על רצונו להזדווג עמה. רגלו הקדמית נוגעת בעדינות ברגלה האחורית של הנקבה, עד שהיא מתרצה לו.

 

ומה אחר כך? הוא פנוי לחזר אחרי הנקבה הבאה...

 

"סם אהבה" ריחני

 

 בעונת הייחום נקבות מפרישות חומרים המושכים את הזכרים אליהן. ריחן של הנקבות המיוחמות הוא "סם אהבה" עבור בעלי-חיים רבים. דוגמאות: ודאי שמתם לב ללהקת הכלבים הנמשכים אל כלבה מיוחמת. הגמלים מלקקים את שתן הנאקות, מגלגלים אותו בלשונם כמו טועמי יין מומחים וכך הם מאבחנים את מצבה הרבייתי.

 

 הנקבה של העש טוואי המשי משחררת לאוויר פרומון מין, שהזכרים מסוגלים להבחין בו ממרחק של 11 קילומטרים! כך הם מאתרים את הנקבה ממרחקים ומגיעים אליה. זכר של אוגר ינסה להזדווג עם כל דבר, שריחו כריח נקבה מיוחמת, גם אם נמרח את חומרי הריח על בול עץ...

 

 

על בושם ואפטרשייב

 

 

 מדוע אנו משתמשים בדיאודורנט? למה נשים מתבשמות ולמה גברים מקפידים להתמרח באפטרשייב לקראת פגישה רומנטית? כמובן, כדי למשוך את בן-הזוג או את בת-הזוג. כמו בעלי-חיים רבים, גם אנו מעבירים מסרים כימיים זה לזה, בריח של גופנו, ולכן גם תעשיית הקוסמטיקה מפותחת. לפעמים לא רק הריח אלא גם השמות של המוצרים, מעבירים מסר ברור: "גבר"... "אישה"... "תשוקה"... "משיכה"...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  משימה ב'

 

   מתוך הנחה שקראתם היטב את הקטעים  שנושאם מראה קול וריח, ענו על השאלות הבאות :

 

1.    מי הם בעלי החיים שקראת עליהם, המשתמשים  בכישוריהם ותכונותיהם בתהליך החיזור ?

2.    באילו דרכים מפגין כל אחד מהם את תכונותיו וכישוריו המיוחדים בתהליך החיזור ?הבא דוגמאות.

3.    האם גם בני האדם נוהגים באופן דומה  בתהליך החיזור ומעבירים מסרים דומים? הסבר. האם בכל זאת יש שוני כלשהו ביניהם ? אם כן, מהו ?

 

 

מקורות מידע נוספים

 

1. החי והצומח של ארץ ישראל - אנציקלופדיה שימושית מאוירת. עורך ראשי: עזריה אלון. הוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע. כרך 7 -יונקים. עורכים: היינריך מנדלסון ויורם יום-טוב. 1987.

צבי. עמוד 258.

2. פרקים בהתנהגות בעלי חיים. דפנה לב-ינאי ויוסף טרקל. הוצאת המרכז להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית בירושלים. 1997. תקשורת כימית. עמוד 57.

3. תקשורת כימית בין בעלי חיים. אברהם חפץ. האוניברסיטה הפתוחה. 1986. פרומוני מין ביונקים. עמוד 70.

4. הריח עניין של טעם (תקשורת כימית ביונקים). רפאל איקן. לדעת, ח': 3. 1978.

5. על קרן הצבי - צבאים בישראל. בני שלמון. טבע הדברים, 7. 1995.

6. להצמיח קרניים. אבי ארבל. ילדי טבע הדברים, 30. 1997.

 

 

ג.מתנות ומנחות.

 

מנחה טעימה

 

 סוכת חלומותיי

 

 

 

 

סוכת החיזור של הסוכי

 

  הידעתם שיש הבונים סוכה ולא רק בחג הסוכות? הזכרים של ציפור הסוכי (בונה הסוכה) משקיעים מאמץ רב, בונים סוכות ומקשטים אותן בתשומת לב. והכול, כמובן, כדי להרשים את הנקבות ולמשוך אותן.

 

הזכר מנקה חלקת יער קטנה מענפים ומשאר חלקי צמחים. הסוכה שהוא בונה נראית כשדרה של זרדים התקועים בקרקע, והסוכי מקשט אותה בחלזונות, בפירות של צמחים, באבנים מבריקות ואפילו בפיסות נייר, בפלסטיק ובמתכות שהוא מוצא.

 

הסוכה משמשת לחיזור בלבד. כאשר נקבה מגיעה, הזכר אוחז במקורו את הקישוטים ומציג אותם בפניה, כאות לכישוריו המגוונים. לאחר ההזדווגות הזוג נפרד, והנקבה מגדלת את הצאצאים בקן, שהיא בונה לבדה.

 

אכן, סוכה נאה וקישוטים נאים מרחיבים את דעתה של  הנקבה...

 

 

סוכה מקושטת

 

 מיני סוכי אחדים יכולים לקבל את אות המעטר והמעצב המצטיין! כל מין אוסף קישוטים בצבע מסוים ומסדר אותם בדרך מיוחדת: יש האוספים עצמים אפורים ואדומים ומניחים אותם בערמות נפרדות. יש האוספים גרגרים ירוקים, את מקצתם הם מניחים בחזית הסוכה ואת השאר תולים לקישוט על הקירות. יש המניחים ערמה של עצמים לבנים וסביבם מסדרים עצמים ירוקים ויש הבוחרים רק עצמים כחולים לקישוט. יש הצובעים את הקירות הפנימיים בעץ מפוחם.

 

המדהים מכולם הוא הסוכי, הלועס בפיו פירות כחולים ואחר-כך נעזר ב"מכחול" (סיבי עץ), שהוא אוחז במקור ומאפשר לצבע לנזול לאורכו, עד שהוא נמרח על קירות הסוכה. ממש אמנים בטבע...           

 

אהובי יבנה לי בית

 

הטאג' מהאל בהודו הוא המבנה המפורסם, הגדול והמרשים ביותר שבנה אדם לאהובתו.

 

 גם בתרבויות האנושיות השונות יש אגדות וסיפורים על אנשים ועל אלים שבנו בתים לאהובותיהם וגרמו להן להתאהב בהם. האם שמעתם על קופידון? לפי האגדה, הוא בנה ארמון לאהובתו, היפה בבנות האדם. ויש גם סיפור על הנסיך שכישוף הוטל בו והפך ל"חיה", עד שהתאהבה בו "היפה", שבאה לגור בארמונו, והכישוף הוסר.

 

קח לך אישה ובנה לה בית...

 

 

 

 

משימה ג'

 

1.חכמינו אמרו : " שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם,  אלו הן : דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים " (ברכות נ"ז )

האם, על פי מה שקראת, בפרק ": מתנות  ומנחות ", מתאים הפסוק של חכמינו גם לבעלי החיים עליהם קראת ? אם כן, במה ? הסבר והבא דוגמאות.

 

 

מקורות מידע נוספים

 

1. בוני הסוכות מאוסטרליה. עוזי ריטה. לדעת, י': 10. 1980.

2. לקסיקון דביר לזואולוגיה. מנחם דור. הוצאת דביר. 1987. סוכי, סוכיים. עמוד 447.

3. תצפית על בעלי חיים. דסמונד מוריס. ספרית מעריב. 1992. מצגי זירה. עמוד 197.

4. טווסים, אלטרואיזם ועקרון ההכבדה. אמוץ ואבישג זהבי. הוצאת החברה להגנת הטבע. 1996. זכרים וגידול הצאצאים. עמוד 39.

 

 

                  עבודה נעימה